תפריט ראשי

מדריך - חלק א' - זיהוי והבנת הבעיה

האופי המצטבר של בעיית ההשמנה

ניסויים שנערכו במאה ה-19 גילו כי צפרדע שתוטל לתוך מחבת מים רותחים תזנק מיד החוצה, אך לעומת זאת, אם היא תונח במים פושרים שיחוממו בצורה מספיק הדרגתית ולאורך זמן, תישאר הצפרדע במים כשהיא מתרגלת בכל פעם לסף החדש עד שבשלב מסויים תאבד את כוחה לנתר החוצה ותמות.

גם אנו בני האדם מגיבים די טוב לאירועים קיצוניים אך נוטים להתעלם מהתדרדרות הדרגתית, כיוון שהמוח אינו מפרש שינויים קטנים כבעיה גדולה, ומתקשה להבחין בהצטברות של נזקים קטנים שיוצרים יחד נזק גדול.

כך גם בעיית ההשמנה. אילו היינו קמים בוקר אחד ומגלים שצברנו 10 קילוגרם מיותרים בין לילה, סביר להניח שהיינו מטפלים בזה ברצינות יתרה.

זכרו - הבנת הבעיה והפנמתה מהווים 80% מהפיתרון !!! ובמיוחד כשהבעיה מצריכה פיתרון מורכב שיש ליישם על פני זמן. אם עדיין לא הסכמתם שקיימת בעייה או שלא הפנמתם את עומקה, הקפידו לבדוק היטב את מצבכם ולהשוות אותו למצב האופטימלי כדי שתוכלו לגייס מוטיבציה להשגת המטרה.

אז איך קובעים אם קיימת בעיה?

בשלב הראשון עלינו להבין בדיוק מהו משקל היעד שיש להגיע אליו. על פי מדד מסת הגוף, ה BMI מחושב על ידי חלוקת המשקל (בקילוגרם) בריבוע הגובה (במטרים). לדוגמא עבור אדם בגובה 1.8 מטר ששוקל 75 קילוגרם מסת הגוף תהיה: 23.15=(2^BMI=75/(1.8. תחום המשקל התקין הוא BMI שבין 18.5 ל 25. מומלץ לשאוף אל הממוצע כדי להתרחק ככל שניתן מנקודות הקצה של תת משקל ועודף משקל. אך שימו לב, משקל ממוצע אין פירושו "מוערך" או "לא מדויק". מומלץ לאתר את המשקל שמתאים לנקודת האמצע - BMI=21.75 ולהגדיר יעד מדויק להשגה (למעט ילדים וספורטאים בעלי מסת שריר גבוהה. במקרה זה יש להתייעץ עם אנשי מקצוע ולקבוע את ה BMI הרצוי בהתאם לאחוזי השומן).

בשלב זה רבים מסתכלים על משקל היעד ואומרים: "לא ייתכן שאני צריך לשקול ככה, זו כנראה טעות". מי שחושב שקיימת טעות שיבדוק שוב את החישוב, אבל אם החישוב מציג עדיין את אותה תוצאה ואם אינכם ספורטאים שריריים במיוחד, אז קחו בחשבון שהיא נכונה. סקאלת ה BMI נקבעה לאחר חישובים רבים ומחקרים סטטיסטיים ונבדקה במשך לא מעט שנים. אל תשללו אותה כל כך מהר. בנוסף, המשקל הוא מדד אובייקטיבי והוא משקף את המצב באופן הכי ישיר ואמיתי ולכן קשה לנו לקבל אותו עד כדי כך שלעיתים אנו מנסים להתעלם ממנו ולמצוא דרכים אחרות כדי לספר לעצמנו שהכל בסדר, כגון מראה צרה, חברים טובים ואמא שתגיד לנו שאנחנו בכלל לא שמנים. אל תרמו את עצמכם, אם יש עודף משקל אל תזניחו אותו. גופכם הוא הדבר הכי יקר שיש לכם, שמרו עליו !

כעת, כשהבנו בדיוק מה משקל היעד שלנו ומכמה קילוגרמים אנו צריכים להיפטר ניגש לטפל בפן נוסף:

השינוי התפיסתי הנדרש

אנשים פוחדים משינוי. המעבר ממצב מוכר למציאות שאיננה ודאית מעורר בהם תגובה אינסטינקטיבית של התנגדות.

הפחד משינויים בכלל וחשיבה על מעבר לשגרת דיאטה בפרט, יצרו אצלנו עם הזמן יכולת לספק הסברים טובים בנוגע לכדאיות שימור המצב הקיים, גם אם ההסבר סותר את ההיגיון הבריא. כך ניתן לשמוע אנשים רבים מוצאים תירוצים נפלאים ויצירתיים המסבירים מדוע אין טעם לשמור על תזונה מדודה. מספר דוגמאות למשפטי "מחץ" טיפוסיים:

- "ניסיתי כבר במשך שנים כל דיאטה אפשרית וכלום לא עובד"
- "אין סיכוי שאני אתחיל לאכול חסה כמו איזה מסכן"
- "אצלי זה עניין גנטי, כל קלוגרם שאני מנסה לרדת אני עולה שניים חזרה"
- "אני לא ממש שמן, יש יותר שמנים ממני"


רשימת התירוצים עוד ארוכה אבל המסר ברור: הפחד משינוי יוצר מציאות של קיבעון וגורם לנו להשלים עם המצב הקיים בתחושה שזהו הרע במיעוטו וממילא לא ניתן להשיג יותר.

אז זהו שלא - זו אשליה הרסנית ושגויה שאנו בונים במוחנו כדי להרגיש נוח בטווח הקצר, בדיוק כמו הצפרדע במים החמימים.

הפסיקו לחפש את המכשולים ולקשור את הבעיה לגורמים חיצוניים בלתי נשלטים. העניין ניתן לטיפול על ידי שינוי דפוסי חשיבה, לקיחת אחריות וניהול עצמי נכון.

אדם בעל עודף משקל תמיד יהיה יותר מסכן מבעל משקל תקין שאוכל נכון, גם אם התפריט שלו כולל חסה !

לסיכום: הגדרת היעד צריכה להיות מדויקת, ברורה וללא פשרות. יחד עם זאת בנוגע לציפיות זמן וקצב היו ריאליים ואל תגזימו.

המשך לחלק ב'

שרינק © 2017